תקופה ג': הטיילת השלישית
כניסתו של להט לרשות העירייה בשלהי שנות השבעים העלתה שוב תוכנית למימוש הפוטנציאל התיירותי הכלכלי של חוף תל אביב. העירייה התחילה בביצוע העבודות מתוך כוונה להפוך את תל אביב לאטרקציה יותר לתיירים בכדי שהללו יאריכו את זמן שהייתם בה. הבעיה המרכזית שעמדה בפני להט,כמו בפני קודמיו, היו טיילת מוזנחת,ים מזוהם ופעילויות חברתיות בחוף הגובלות בעבריינות. מאידך, לא הייתה עדין לעיר תוכנית אב מאושרת (עד היום אין) והייתה לגיטימציה מלאה על פי ניסיון העבר להריץ כל פרויקט יזמי שיבחר ותוכניות מאושרות שירש מקודמיו אשר רק חיכו להתבצע, או במילים אחרות "התוכניות מוכנות ואין הרבה מה לעשות". להט לא רק שלא מנע אלא גם דחף, כפי שנראה, ליישום הפרויקטים.
ב1979 מתחילה חברת ,אתרים" ליישם חלק מתוכניות פיצינטו ולבנות שוברי גלים כחלק מהתוכניות להקמתה של הטיילת החדשה. הרחבת הטיילת משרתת כפי שנראה מאוחר יותר צורך כפול. ראשית לרווחת התושבים בעקבות הרחבת רצועת החול על החוף. שנית,חברת אתרים מנצלת את רצועת החוף שהתרחבה בכדי לבנות פרויקטים שונים שרצועת חוף רחבה יותר מאפשרת. זאת היא הפעם הראשונה בה אנו יכולים להגיד כי הרווח לאזרח מהרחבת רצועת החוף היא כה גדולה עד כי ישנה תחושה שהרווח היזמי והרווח האזרחי שווים בגודלם - כפי שצריך היה בעצם להיות בכול פרויקט יזמי.
בתחילת שנות השמונים מוקם הדולפינריום כאשר ברקע ביקוש רב לחנויות במקום. הפרויקט מוקם על גבי 18 דונם של ים מיובש. במקום נשפכה כמות גדולה של חומר גלם היוצר את הרכס שמהווה את הבסיס לבניית הפרויקט. הציפייה הייתה כי פרויקט זה ימשוך כמות גדולה של תיירים. מעניין לציין כי הדולפינריום משך לא פחות תיירות פנים מתיירות חוץ.
במקביל מסיימת העירייה להניח את צינור הביוב הראשי של תל אביב המוביל את הביוב העירוני אל אגני החמצון שבראשון לציון. הטיילת נפתחה באוגוסט 0982 וב1987 הים מוכרז כים נקי מביוב. הטיילת החדשה רוחבה עשרה מטרים והיא מוגבהת מקו החוף כיוון שתחתיה עובר צינור הביוב שהולך אל אגני החמצון בראשון לציון ומאפשרת את ניקיון מי הים. שוברי הגלים גורמים להצטברות חול בחוף הים, כפי שצופה פיצינטו בתוכנתו, ומוכשרים חופי רחצה חדשים. ב1984 אילן שחורי מפרסם מאמר בעיתון הארץ "ריביירה בחוף תל אביב" ומשווה את חוף תל אביב החדש לריביירה הצרפתית. טיילת זו אשר עמדה בבסיס החשיבה הכלכלית- תיירותית של להט הביאה לשיפור חוף ימה של תל אביב מבחינת ניקיון החוף והכשרתו לרחצה וכתוצאה מכך לעלית שימוש בחוף על ידי תיירים, כפי שרצה להט, אך גם, וזאת חשוב יותר לדעתנו, אוכלוסיית מטרופולין תל אביב בכלל. מעניין לציין כי עוד לפני הקמת הטיילת נעשה ניסיון להכשיר חופים לבילוי, בין בוגרשוף לדולפינריום, חופים שתכננו להיות חופים למנוחה ולשיזוף בלבד.
פרויקט נוסף אשר קרם עור וגידים בתקופתו של להט (ריכטר ועומרי, 1984) ואשר מהווה מודל פיתוח שנוי במחלוקת הוא פרויקט כיכר הרברט סמואל המשוקמת במורד רכוב אלנבי. הכיכר עצמה עומדת שמרה בצורה מסוימת על קו הראייה בין פנים העיר לים, אולם "בנין האופרה" המחודשת שהוקם במגביל לשיקום הכיכר היווה מקור למחלוקות. בנין האופרה ממשיך את קו המלונות המפרידה בין העיר תל אביב לחוף הים. הבינין הוקם על אדמה אשר שמשה בעבר בנין ציבורי גרידה(האופרה הישנה) והתוכנית החדשה יעדה
את השטח לתיירות. לבסוף נבנה "בנין האופרה" על ידי יזם פרטי אשר הקצה את חלקו
12.
התחתון של הבניין, שלוש קומות, לקניון המכיל בתוכו חנויות בתי קולנוע ומסעדות לשימוש הציבור הרחב ומעליו בנב מלון דירות למיעוט בעל אמצעים.
בהמשך השנים מסוף שנות השמונים ולאורך שנות התשעים ממשיכה בנית חומת המלונות ומלונות דירות. בתקופה זו נבנה מלון דן שבאזור מנשיה ובצפון לו הסתיימה לפני חודשים אחדים סיום בנייתו של המלון היוקרתי "דיויד אינטרקונטיננטל", מלונות דירות ניבנו ונבנים בסופם של הרחובות המקבילים המאונכים לחוף שמדרום לרחוב אלנבי ומצפון לרחוב אלנבי נבנו שורה של מלונות.
במאמרו בעיתון העיר ממאי 1991 עולה סוגית המלונות שהופכים לבתי דירות. בתי דירו הוקמו בחופה של תל אביב בין יפו לנמל תל-אביב בסוף שנות השמונים ובמהלך שנות התשעישם. בתי דירות אלו אשר הוקמו על ידי יזמים פרטיים וחברות פרטיות ניצלו את אי מציאותה של תוכנית מתאר מאושרת לעיר תל-אביב ואת הקו החשיבה של ראש העיר תל-אביב, הרואה בחוף הים משב לניצול תיירות כלכלית בכדי לקבל אישור לבניית מלונות. מבנים אלו אשר נבנו ברובם על פי אישורים כבתי מלון במטרה לעודד תיירות ולהרחיב את היצע החדרים לתיירים בתל-אביב עברו הסבה למלון דירות בעידודה של העירייה והעומד בראשה.
דוגמה נוספת לניצול המצב הקיים בתל-אביב שכתוצאה מאי המצאות שלתוכנית המתווה קווי יסוד קשוחים המחייבים את הפוליטיקאי הזמני מופקעים זכויות התושב לטובת ציבור של יזמים שאינם תורמים לציבור הרחב דבר ניתן למצוא במקרה מלון דיפלומט אשר נמכר לחברת אפריקה ישראל קיבל אישור מועדת בנין ערים החומה המבנית המלונאית המכוערת לאורך חופה של תל-אביב הופכת בעצם מנכס שאמור לתרום לכלל האוכלוסייה לנכס המנוצל לטובת קבוצה קטנה של בעלי אמצעים. פרויקט סי אנד סאן, שנמצא מצפון לירקון, מהוה הפרה בוטה של חוק ההיגיון המתפקד בכל הנוגע לחוף הים תל-אביב. ראשית פרויקט זה נבנה על קרקע אשר יעודה הציבורי. שהית, במקום מלון נבנה בית דירות. שלישית, הוא בנוי בצורה ברוטלית ופוגעת. במקום לבנות במאונך לחוף הבניין בנוי במקביל לחוף. רביעית, השוני בין מקרה סי אנד סאן לבין מלון דיפלומט טמון בכך ששינוי היעוד ממלון לבית דירות נערך למלון עוד לפני אכלוסו.מלון סי אנד סאן מהווה דוגמא לתופעה חדשה ומסוכנת לתל-אביב והיא בנית בתי מגורים על שפת הים ובצורה שאיננה מכל וכל ידידותית לסובב אותה.
פוקס אריאל
